רוב האסטרטגיות לא נכשלות בגלל שהן שגויות. הן נכשלות כי הן לא מגיעות לאנשים שמבצעים אותן, או מגיעות אליהם בתור מצגת ולא בתור שינוי בעבודה היומיומית. הפער בין החזון למציאות הוא לא בעיית תקשורת. הוא בעיית מבנה.
למה זה קורה
- האסטרטגיה מנוסחת ביעדים, אבל העבודה בשטח מנוהלת בתהליכים שלא השתנו.
- אין בעלים ברור לכל יעד, ולכן כל אחד מניח שמישהו אחר מטפל.
- המדדים שנמדדים בפועל הם הישנים, ואנשים עושים את מה שמודדים.
- ההנהלה עצמה לא מחזיקה תמונת הצלחה אחת, ולכן כל מנהל מתרגם את האסטרטגיה אחרת.
מה עושים אחרת
מתחילים מתמונת הצלחה אחת שכל ההנהלה חותמת עליה. מתרגמים אותה למערכות: מי מחליט על מה, אילו תהליכים משתנים, מה נמדד ומתי. ובונים מנגנון שמונע חזרה להרגלים הישנים, כי בלי מנגנון כזה הארגון חוזר לברירת המחדל שלו ברגע שהלחץ יורד.
בדיקה פשוטה
שאלו שלושה מנהלים בדרגים שונים מהם שלושת היעדים החשובים של החברה השנה, ולמה. אם התשובות שונות, האסטרטגיה עוד לא ירדה לשטח, ולא משנה כמה טוב היא כתובה.
אסטרטגיה שלא שינתה את מה שקורה ביום שלישי בבוקר היא עדיין רק מסמך.